מפעלי תחנות בעמ נ' אנזו לוקו ישראל (2006) בע"מ

פסק דין (משלים)

התובעת הינה בעלת הזכויות במקרקעין באשדוד הידועים כגוש 2072 חלקה 69, עליהם בנוי קניון בשם קניון הסיטי באשדוד (להלן "הקניון").

הנתבעת הינה חברה פרטית אשר שכרה מהתובעת שטח בקניון על פי הסכם שכירות מיום 16.3.08, לצורך הפעלת עסק שמטרתו מכירה של תכשיטים ואביזרי אופנה (להלן: "הסכם השכירות" ו"המושכר").

ביום 24.4.13 הגישה התובעת תביעה לפינוי מושכר.

ביום 23.5.13 הגישה הנתבעת כתב הגנה, בו ציינה כי המושכר פונה ביום 21.5.13.

דיון בתביעה נקבע ליום 8.7.13.

לדיון התייצבה ב"כ התובעת בלבד, אשר הודיעה כי התקבלה אצלה עובר לדיון בקשה לדחיית מועד הדיון.

בפסק דין (חלקי) מיום 8.7.13 ניתן פסק דין לפינוי המושכר והשבת החזקה בו לתובעת, כאשר נרשמה הודעת הנתבעת בכתב ההגנה, כי המושכר פונה ביום 21.5.13. לעניין ההוצאות נקבע כי הצדדים יגישו טיעונים בכתב.

הצדדים הגישו טיעונים בכתב וכעת יש ליתן החלטה בעניין ההוצאות.

טענות התובעת

התובעת מבקשת לחייב את הנתבעת בתשלום הוצאות ושכר טרחת עו"ד. לטענתה התביעה הוגשה לאחר פניות רבות לנתבעת ולאחר שנצבר לחובתה חוב, אשר עד למועד זה לא שולם.

רק לאחר הגשת התביעה פינתה הנתבעת את המושכר אולם סירבה כי יינתן פסק דין לפינוי בהסכמה, אלא הגישה כתב הגנה ובקשה לסילוק על הסף, אשר הצריך מהתובעת הגשת תגובה מתאימה.

התובעת התייצבה לדיון אולם הנתבעת בחרה שלא להגיע על אף שלא ניתנה החלטה בבקשתה לדחיית מועד הדיון.

התובעת מעמידה את הוצאותיה על סך 755 ₪ וכן מבקשת פסיקת שכ"ט עו"ד בהתאם לשיקול דעת בית המשפט, ובלבד שלא יפחת מהסכום הקבוע בכללי לשכת עורכי הדין (התעריף המינימלי המומלץ), התש"ס-2000.

טענות הנתבעת

הנתבעת טוענת כי אין לחייבה בהוצאות אלא יש לחייב את התובעת בהוצאותיה, אשר נגרמו עקב התעקשות התובעת לנהל הליכי סרק.

הנתבעת חזרה על טענותיה כי המושכר פונה כבר ביום 21.5.13, כך שלו היתה התובעת מוותרת על תביעתה (מבלי לוותר על טענותיה) הרי היתה חוסכת בהליך הדיוני ובזמן שיפוטי יקר.

עוד מציינת הנתבעת כי בין הצדדים נערכו שיחות רבות במטרה להגיע להבנות, וכי הנתבעת יידעה את התובעת בדבר פינוי המושכר בפועל, כך שלמעשה השקיעה הנתבעת מאמצים רבים במטרה למנוע את ניהול ההליך.

דיון והכרעה

הכלל הוא כי בעל דין שזכה בדין זכאי כי שכרו לא יצא בהפסדו וממילא זכאי הוא להוצאותיו. (ע"א 1182/90 שחם נגד רוטמן, פד"י מו (4) 330). עוד קובעת ההלכה הפסוקה, כי ראוי שבעל דין הזוכה במשפט לא יצא בחסרון כיס מבחינת ההוצאות שהוציא ושכר הטרחה ששילם (ע"א 9535/04).  יחד עם זאת, מסור לבית המשפט שיקול דעת נרחב בשאלת חיוב ההוצאות ושיעורן ורשאי הוא להתחשב במכלול גורמים רלוונטיים, על מנת להגיע לתוצאה הוגנת וצודקת בכל מקרה ומקרה.